איך למצוא את השם שלך בעברית — ואיזה מקום בתורה עונה לו

שואלים אותי שוב ושוב אותה שאלה: איך כותבים את השם שלי בעברית? אדם היה כל חייו סשה, לנה או מישה, אבל סבתא קראה לו גם בשם אחר, והשם הזה כתוב איפשהו — בתעודה, בכתובה של ההורים, על גב תמונה ישנה. רוצים להבין מה עומד מאחוריו.

מאיפה מתחילים

קודם כול — איזה שם מחפשים. יש השם שבו קוראים לך היום, ויש השם העברי שניתן בלידה או בברית. אלה יכולים להיות שמות שונים, ושניהם שלך. אם אין שם עברי, לוקחים את מה שיש: אלכסנדר, הלנה. העברית כותבת את רוב התנועות בלי אותיות, ולכן לשם אחד יש לפעמים שניים-שלושה כתיבים. אנחנו מראים איזה כתיב בחרנו ולמה, כדי שתוכל לתקן.

איך יוצא המספר

לכל אות יש מספר: א — 1, ב — 2, וכך עד ת — 400. זו לא המצאה של נומרולוגים: כך השתמשו באותיות כספרות הרבה לפני הספרות הערביות. דוד: ד 4, ו 6, ד 4. ביחד 14. זה כל החישוב, וכל אחד יכול לבדוק אותו על האצבעות.

מילה בתורה עם אותו מספר

כאן מתחיל מה שבשבילו כדאי לחשב. בחמישה חומשי תורה יש יותר משלוש מאות אלף מילים, וכמעט לכל מספר יש מילה עם אותו סכום. ל-14, למשל, זהב. אגיד ביושר: הצירוף לבדו לא אומר כלום, בדקנו טקסטים אקראיים ושם הצירופים אפילו רבים יותר. העניין אינו בצירוף, אלא בכך שיש לך סיבה לפתוח פסוק מסוים ולקרוא אותו כשלך.

מה עושים עם זה

קרא את הפסוק. לא כדי למצוא בו תחזית — אין שם כזו — אלא כדי לראות על מה המקום הזה מדבר. אחר כך חשב את שם האמא, האבא, הילד. הכי מעניין בדרך כלל כששני שמות של אותה משפחה עומדים זה ליד זה: לכל אחד מקום משלו בתורה, וגם את המרחק ביניהם אפשר לקרוא.

כל החישוב באתר פתוח: אותיות, מספרים, כתובת הפסוק. אם משהו חושב לא נכון, כתוב לנו ונתקן. השיטה נשענת על ספרו של אבי, בנימין פיצ׳חדזה, „חומש 354" (בני ברק, תשס"ג).