שני שמות: מה התורה מספרת על שינוי שם

לרבים מאיתנו יש שני שמות. אחד בדרכון, השני — זה שניתן בלידה, או זה שהוחלף כשעברנו לארץ אחרת. לפעמים השם השני כמעט נשכח, ונזכרים בו רק בבית הכנסת או בבית הקברות. התורה מתייחסת לשינוי שם ברצינות רבה: היא אף פעם לא משנה שם סתם.

אברם ואברהם

„ולא יקרא עוד את שמך אברם, והיה שמך אברהם, כי אב המון גוים נתתיך" (בראשית יז:ה). לשם נוספה אות אחת — ה. אברם — 243. אברהם — 248. הגמרא מעירה ש-248 הוא מניין איברי האדם לפי חז"ל: עם האות החדשה נעשה אברהם כאילו אדון על כל עצמו (נדרים לב ע"ב).

שרי ושרה

אצל שרה זה הלך הפוך: מהשם יצאה י׳ ונכנסה ה׳. שרי — 510, שרה — 505. המדרש מספר שהיו״ד שנלקחה משרה לא אבדה: מאוחר יותר קיבל אותה תלמידו של משה. על כך — בהמשך.

יעקב וישראל

אחרי המאבק בלילה אומרים ליעקב: „לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם ישראל" (בראשית לב:כט). יעקב — 182, ישראל — 541. כאן משתנה לא אות אחת אלא כל השם, והתורה ממשיכה עוד שנים לקרוא לו פעם כך ופעם כך. השם הישן לא נמחק. הוא נשאר לצד החדש.

הושע ויהושע

לפני שליחת המרגלים לכנען „ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במדבר יג:טז). הושע — 381, יהושע — 391: נוספה אות אחת בדיוק, י׳, 10. לפי המדרש — אותה י׳ שיצאה משמה של שרה.

ואצלך?

אם יש לך שני שמות, אפשר להניח אותם זה ליד זה כמו אלה. לכל אחד מספר משלו ומקום משלו בתורה, וגם ההפרש ביניהם הוא מספר ומילה. לא נאמר איזה שם „חזק" יותר או מה צפוי לך: תיאור כזה היה מתאים לכל אחד. אבל לקרוא את שני המקומות שלך בתורה זה לצד זה — שווה. אנשים כותבים לנו שזה הדבר הראשון שהם שולחים להורים.